יום שבת, 26 בנובמבר 2016

   Sorry, I ain't super!

 אני רוצה לדבר על היום על תופעה שהיא לא אופנה אבל היא בהחלט אופנתית, וזה חשוב ממש כי גם כאן אנחנו מדברות על אידיאלים וסטנדרטים שמצופה מאיתנו לעמוד בהם.
אני אתחיל בעצם מלדבר על הקהילות שנוצרו בפייסבוק בשנים האחרונות. עד שהפכתי לאמא נחשפתי בעיקר לקהילות של אופנה ושופינג, אחרי שהפכתי לאמא נחשפתי ליותר ויותר קהילות שהמטרה שלהן היא בכלל חברתית במקור, תמיכה ומקום לשתף, להתייעץ, לפרוק, לרוב עם אמהות אחרות אבל יש קהילות שמאגדות גם נשים שהן לא אמהות עדיין או גם רווקות וגם אמהות. כמו בערך 90% מהנשים הייתי בכל אחת מהקבוצות שאתן יכולות לחשוב עליהן. אמהות מבשלות ביחד, אמהות משקיעות יחד, המאמות של ירושלים והסביבה והייתי גם בכמה וכמה קבוצות אופנה ועוד כמה קבוצות נשים שהפכו במהירות לענקיות והמוניות.
בתמימותי בהתחלה חשבתי שהקבוצות האלו באמת יהיו מקום לשתף ולפרוק, איזשהו מרחב בטוח ונעים. במיוחד כשמדובר באמהות, שאמורה להיות להן חמלה עד אין קץ מבחינתי. אצלי עם האמהות נולדה בי רגישות אינסופית לאחרים, ככל שעבר הזמן וצברתי פז״ם (פיצי, אבל פז״ם) בתור אמא, הביקורתיות שהייתה פי כלפיי אחרים הלכה והתמעטה ואת מקומה תפסה קבלת האחר כמעט אין סופית. הרציונאליות הקרירה שלי הלכה ופחתה. 
לצערי נוכחתי שזה ממש לא תהליך שעוברות רוב האמהות, ושהקבוצות האלו פשוט מקבלות כיוון נוראי ככל שהן גדלות ובמיוחד אם אין ניהול חזק ואיכותי, על גבול הדיקטטורי.

מה שהקבוצות האלו עושות בעצם, לפעמים בלי לשים לב אפילו, זה יוצרות סטנדרט הזוי ומטורף של איך נשים אמורות להיות, איך נשים אמורות להראות, להתנהג, איזה מין אמהות הן אמורות להיות, איזה מין ״אישה״ את אמורה להיות, איך אמורים להראות ימי ההולדת של הילדים שלנו וכן הלאה. הקבוצות האלו בעצם יוצרות מישטור. שוב, אחרי שעמלנו כל כך קשה להשתחרר מכבלי המשטור של אידיאל היופי, אנחנו ממשטרות את עצמנו מחדש. 
מעבר לזה שהרבה מהדברים סובבים סביב כסף (ימי הולדת בעשרות אלפי שקלים, הפתעות לימי שישי בגן שעולות זמן וכסף, מותגים ומלא שיט שהוא אולי ״מאמאטבע״ אבל עולה לא מעט כסף כמו שרשראות ענברים), נוצר איזה אימג׳ פשוט לא מציאותי לחלוטין של סופר וומן. 
מפרגנים ומעודדים נשים על פוסטים בסגנון:
הבית עלה בלהבות ופיטרו אותי מהעבודה, אמא שלי חלתה בסרטן ועדיין הצלחתי לגדל את 3 בנותיי לתפארת לבדי, כי בעלי עובד מסביב לשעון, שמרתי על מידה 36, הכנתי רק אוכל טבעוני, עוגות ימי הולדת מבצק סוכר, התנדבתי בבתי הספר ועבדתי מהבית. איפה המדליה שלי?״
וכולן מריעות וצוהלות מבלי להבין איזה דבר אנחנו יוצרות כאן. אנחנו יוצרות ציפייה מנשים שתמיד יוכלו לעשות הכל ולבד, מייצרות מציאות שבה מצופה מנשים פי אלף מגברים וזה בסדר, כי ככה זה נשים וככה זה אמהות. 
אנחנו מחזקות ומשמרות את התדמית המזעזעת של הסופר וומן, והסופר מאם.

                                   חיוך שמסתיר עייפות גדולה וגרמלין לא מרוצה אחד שלא משתף פעולה עם השקר

האישה המושלמת של 2016 היא אישה שנדרש ממנה הרבה יותר אגב מנשים מלפני 100 שנה.
אני צריכה להיות עם תואר אקדמי, ראשון במינימום. להחזיק בקריירה מרשימה, רצוי בתפקיד ניהולי. להתחתן כמובן, כי את לא שווה הרבה בלי גבר. לעשות ילדים, 3 לפחות. שניים וכלב זה בדיחה. קלי קלות. את צריכה שיהיה לך קשה. להקריב מעצמך. אל הורות? נשים מטומטמות. יעבור להן. את צריכה ללדת בלידה טבעית, להיות עם הילד בבית עד גיל חצי שנה ולהניק. אבל אל תגזימי! בחצי שנה את חייבת לחזור לעבוד, שלא תהפכי מאלו שנשארות בבית ומגדלות את הילדים ואין להן חיים. אבל במשרת אם מאמי, כי מישהו צריך לקחת את הילדים לחוגים מ 4 עד 7 פעמיים בשבוע וזה לא בעלך ההייטיקיסט שמסכן, הוא עובד כל כך קשה...
אגב בעלך, סקס במינימום 3 פעמים בשבוע. חד״כ 4 פעמים. ופילאטיס או יוגה עוד פעמיים. את לא רוצה שהתחת יפול ולהישאר עם המשקל מהלידה. והילדים תמיד צריכים לחזור לאוכל בייתי חם וטרי, טייק אוואי?! את יודעת כמה רעל יש בזה?! שיתנו ללד במבה או ביסקוויט בגן????! לא לא את יו״ש ועדת תזונה נכונה. וביום ההולדת שלו את תכיני עוגה מזולפת לעילא ולעילא עם צבעי מאכל מחומרים טבעיים ורכבת ירקות. ותמיד, מניקור ופדיקור מתוקתק. עדיף שתעשי בנייה שלא יתקלף לך מהניקיונות. את דואגת לסדר את הבית בסוף כל יום נכון? והארונות תמיד מסודרים כן? ואת לא לובשת בגדים חושפניים או מצטלמת בפוזות סקסיות כן? כי את אמא וזה לא מכבד. כי את אמא ואין לך מיניות. היא נשללה ממך.

                                                 ילד מדוגם, שהורס את הרייבאן שלי ועדיין לא מרוצה מהחיים.

ואסור לך לקרוס.
אסור לך להיסדק.
את טיטיניום. 
את עמוד התווך של הבית.
את מכילה את הילדים וגם את בעלך... בעלך הדביל, ״הילד״, ה״התחתנתי עם אידיוט״ שאי אפשר לסמוך עליו שיזכור להוציא את הילד או שיעשה משהו כמו שצריך ולכן וויתרת ואת עושה הכל לבד. הוא מסכן, עובד המון שעות ביממה. ואת מכילה את הילדים, לא כועסת אפעם, כשאת כועסת את אכולת רגשות אשם. בכלליות, את אכולת רגשות אשם. כל הזמן את מרגישה שאת לא מספיק טובה. 
וכמובן שכל זה מגובה בתמונות ובפיד מושלם וורוד בטירוף באינסטגרם ובפייסבוק.
חיים מושלמים. משפחה יפייפיה, בעל חתיך ומוצלח, ילד עם תלתלים זהובים מחייך ונקי וכלב ממושמע. את בוכה באוטו או במקלחת, אבל אף אחד לא צריך לדעת את זה.

                                              רבנו בדרך לכנס הקעקועים ובכיתי מלא. אבל תמונה מושלמת? יש.
                                     
                                                        הייתי מעולפת ומותשת כשזה צולם. שעה אחרי זה רבנו.

על חצי מהסעיפים האלו אני עונה בעצמי, אני כזאת. לא יודעת אם הוסללתי להיות כזאת או שזה האופי שלי, אבל עשיתי תואר וחצי, התחתנתי צעירה, עשיתי ילד, אבל אני גם מלאת ניגודים. אלפי ניגודים. ופה הבעיה שלי עם תדמית האישה המושלמת והאמא המושלמת הזאת.
חזרתי לעבודה בתום חופשת הלידה ואת הילדון לקחתי איתי עד גיל 9 חודשים לעבודה. אני מניקה אותו עד עצם היום הזה, הוא בן כמעט שנתיים. אבל אני לא מאמא טבע, אני מחסנת. אני אוהבת איפור ולהיות מתוקתקת ואני מתה על סקס, אני מינית ולובשת חשוף ומצטלמת סקסי אפילו שאני אמא מסורה ודבק לילד. אני אוהבת לבשל אבל מרגישה הכי בנוח לפעמים להזמין פיצה. מתה על אוכל בריא, אבל לא אכפת לי מה הילד אוכל בגן. אני עושה כמעט הכל בבית לבדי, אבל בעלי לא אידיוט. הוא מדהים. והוא עובד *באמת* מסביב לשעון.
והדבר הכי נוראי הוא שגם אני מרגישה לפעמים שאסור לי לקרוס. שהכל עלי. שאני חייבת לטפל בהכל ולדאוג להכל ואני, אני נמצאת בתחתית סדר העדיפויות שלי. ולא, להתאפר בבוקר ולעשות מניקור זה לא באמת לדאוג לעצמך. לדאוג לעצמך זה לפעמים לקחת יום חופש ופשוט לשכב במיטה עם מרתון ״יומני הערפד״ ובן אנד ג׳ריז ולישון מלא.

                                                   הוא לא סתם רגוע. הוא מהופנט לטלויזיה. אותי ליצחק קדמן.

חברה אמרה לי השבוע שאני האישה הכי ״סופרית״ שהיא מכירה. ואז היא הסבירה שאני סופרית בעיניה כי אני מדברת על החולשות ונקודות התורפה שלי בדיוק באותו גאון כמו שאני מדברת על ההצלחות והדברים הטובים שבחיים שלי. אז השבוע, אחרי שהשבוע שלי התחיל בבעל חולה 
+ כלבים שטינפו את הבית + ילד שהפך לגרמלין בחסות גיל שנתיים הנורא - החלטתי שזהו. סיימתי אפילו לנסות להעמיד פנים שאני סופר. אני לא סופר ולא כלום.

                                בשביל להראות ככה באירוע אני בעצם מתארגנת מהבוקר. כי כשהגרמלין חוזר,אבוד.

אני אישה רגילה לגמרי שמנסה לשרוד את החיים האלו ומנסה להספיק כמה שיותר פשוט כי אני רוצה למצות את היכולות שלי ואת החיים שלי לפני שאיזה מטאור ימחק אותנו מעל פני האדמה.
עשיתי ילד כי בעלי ניג׳ס לי ופאק - יצא ממש מוצלח! אני מתאפקת לא לטרוף אותו בעודו חי בערך 80 פעמים ביממה, בעיקר כשהוא אומר לי ״ציצי טעים!״ ואני גם מתאפקת לא למסור אותו לאימוץ 10 פעמים ביממה כשהוא בוכה וצורח ״אמא דיי!!!!!״ כי לא הסכמתי לו לתקוע מברג בתוך שקע או לצלול באסלה. ואני אעשה מתישהו עוד אחד, בעיקר כי אני חושבת שאחים זה מדהים. אבל לא בטוחה שיותר מעוד אחד, כי ילדים גובים מחיר. מחיר שאני מוכנה לשלם עד גבול מסויים. אני אמא מסורה וטוטאלית, ואני מאוד אשמח לקבל בחזרה מתישהו את הציצי שלי למשל...

                                                                    מזל ש״זה״ ישן מידי פעם...

אני אוהבת לבשל וממש חשוב לי לאכול בריא אבל על הזין שלי כל הבריאות בעולם אם רדפתי אחרי הזנב של עצמי שבוע שלם ולא ראיתי את בעלי. נאכל פיצה האט ונמות מכאבי בטן בבוקר. ֿבקטנה. 
ואין לי רגשות אשם כמעט אפעם.
גם לא כשאני אוספת את הבן שלי אחרון מהגן, גם לא כשהוא אוכל לארוחת ערב קורנפלקס, גם לא כשאני מתפוצצת עליו. כי אני רק בת אדם! כי גם לי נגמר מתישהו. 
אה והכי חשוב,
שישרף העולם,
פעם בחודש אני שבת שלמה בבית, במיטה. כמו השבת. פאקינג מגיע לי. 

אז בגלל שנמאס לי, לי ולעוד כמה נשים מהממות, החלטנו לפתוח קבוצת נשים שונה. שאסור להתרברב בה, שמותר ורצוי לספר על פינוקים אישיים, החלטות, להתייעץ בלי שישפטו אותך, גם אם שכחת להאכיל את הכלב יומיים. גם אם הרגת את כל העציצים. הכל טוב אצלנו... אף אחת לא מודדת אותך. אתן מוזמנות להצטרף אלינו  Sorry, i ain't Super!

התמונות בפוסט באדיבות האינסטגרם המושלם שלי.

ספרו לי איך את מרגישות לגבי כל זה...
נשיקות,
זוריק

יום שבת, 5 בנובמבר 2016

מהדורה מיוחדת - זוריקית על הסכין.

יש איזה משהו שלא דיברנו עליו, משהו פעוט וקטן.
ניתוחים פלסטיים והתערבויות קוסמטיות. זה נושא שתמיד רציתי לגעת בו, במיוחד בתקופה האחרונה ולא ידעתי איך, אז אני אתחיל מסיפור.

לפני כמה זמן פנתה אלי בחורה לגבי איזה אישיו שיש לה עם הגוף שלה. זה קורה המון, המון בנות שולחות לי תמונות ואומרות לי "זה לא בסדר בגוף שלי" "את רואה את מה שאני רואה?" ובדרך כלל מדובר במשהו מדומיין לחלוטין או משהו שקיים אבל הוא פרופורציונאלי לגוף ונראה מעולה עליהן. כמו זה שהתחת שלי גדול, הוא באמת גדול אבל הוא פרופורציונאלי למבנה הגוף שלי ולכן זה אחלה לגמרי. אבל משהו בבחורה הזאת היה שונה, לפעמים פונות אלי בחורות עם חוסר ביטחון ספציפי מאוד ומידי פעם - זה לא תלוש מהמציאות. ב 99% מהמקרים בחורות אוכלות סרט על משהו שטותי לחלוטין כמו הסרט שאני אכלתי שנים על הרגליים שלי, אבל פעם בכמה זמן מופיעה מישהי שלא מדמיינת. זה יכול להיות אף גדול בצורה מאוד לא פרופורציונאלית, שפתיים דקות מאוד או במקרה הזה - השמנה מאוד מאוד נקודתית שלא קשורה למבנהה הגוף של אותה בחורה (כמו למשל נשים שהן מאוד מאוד רזות ותקועות עם גושי שומן בצידי הבטן "שניצלים" שממש משפיעים על איך שהבגדים יושבים עליהן ומפריעים להן) וזאת הייתה הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי להציע למישהי התערבות פלסטית - שאיבת שומן. פתרון פשוט לבעיה שהיא נקודתית וקיימת לא רק בראש שלה.
על פניו היה נראה שהיא נלהבת מאוד מהרעיון ולחלוטין הפתעתי אותה עם ההצעה, בדיעבד התברר לי שהיא נפגעה והתנצלתי בפניה, אבל אז החלטתי שבא לי לספר לכן מה אני חושבת על ניתוחים פלסטיים והתערבויות כירוגיות ולהסביר לכן איך זה בכלל אבל בכלל לא נוגד את האג'נדה שלי.


האג'נדה שלי היא שנשים ירגישו טוב עם עצמן. שנשים יאהבו את עצמן ויחיו בשלום עם עצמן.
אבל יותר מזה - אני חושבת שכל האמצעים כשרים בדרך לאהבה עצמית. נשים צריכות לעשות את מה שיעשה להן טוב ונעים! את מה שיגרום להן להרגיש הכי מהממות בעולם. ולדבר הזה יש משמעות אחרת לנשים שונות. יש נשים שאיפור מקצועי ותספורת טובה יעשה את זה, יש נשים שמסע שופינג או סשן עם סטייליסטית יגרום להן להרגיש מהממות, יש נשים שזו דיאטה וזה גם בסדר גמור לעשות דיאטה לרצות לרדת במשקל אבל זו דרך שאם בוחרים בה כדאי לדעת את כל ההשלכות ולדעת שכדאי לבחור בשינוי אורח החיים כי דיאטות סופן להיכשל. ויש, יש נשים שטיפולים קוסמטיים יגרמו להן להרגיש טוב יותר, יש נשים שכל חוסר הביטחון שלהן נשען על דבר כזה או אחר שמפריע להן בחיצוניות שלהן והוא בר שינוי. מפתיע אותי תמיד לגלות שאנשים מאוד סלחניים למשל לניתוחי אף אבל פחות סלחניים לשאיבות שומן או הגדלות חזה ואני לא מבינה למה. כך או אחרת מדובר בשינוי קוסמטי שמערב ניתוח והחלמה לא כל כך נעימה.
ואני חושבת שאם יש משהו אחד שמפריע לך ואת יכולה לשנות אותו? לכי על זה.


איפה הבעיה שלי עם שינויים פלסטיים? הבעיה שלי היא עם השקרים, ההכחשות (ע"ע קיילי ג'נר והאחיות לבית קרדשיאנס)'חוסר מקצועיות מצד רופאים, ועם התמכרויות. עם זאת אני מבינה לחלוטין מאיפה ההכחשות נובעות - זה משהו שמעורר זעם ציבורי ובושה גדולה. ופה הצביעות הגדולה. לוחצים עלינו מכל כיוון להיות מושלמות, מפציצים אותנו בדימויים מרוטשים ובסלבז עמוסי ניתוחים והזרקות ואז כשאנחנו עושות שינוי בשביל להרגיש יותר טוב - נכנסים בנו בשיימינג של החיים. אתן מודעות לזה שכמעט כל בלוגרית/אינסטגרמית שעוסקות באיפור מוזרקת בחומצה ובוטוקוס מכאן ועד הירח? מעטים כוכבי היוטיוב/אינסטגרם שמודים בזה וכמעט כולם מזריקים.
ופה אני חוזרת לנקודה שאני בשנה האחרונה כותבת עליה בלי סוף -
תפסיקו להיות כלבות אחת לשניה, תפרגנו. היא רצתה ציצי גדול יותר וניתחה? מברוק!!! שיהיה לה בכיף! הזריקה לעצמות הלחיים? מהמם! אם זה מה שעושה למישהי טוב? שתהנה מזה ואני שמחה בשמחתה. וכן אני מכירה עשרות נשים שהחזה הפריע להן והן ניתחו אותו וזה שינה את החיים שלהן והן הפכו לנשים מאוד בטוחות בעצמן בעקבות הניתוח. אז למה הן צריכות להרגיש בושה? כי הן היו נאמנות לעצמן? כי הן עשו משהו שגרם להן להרגיש טוב?
יש כזה לחץ על נשים מכל כיוון ועל נשים אחרי לידה "לחזור לעצמן" וכמובן שהסלבסס חוזרות בין רגע לגוף שהיה להן (לא פעם בעזרת ניתוחים ושאיבות שומן) ואז מתפלאים שנשים רוצות לסדר את החזה אחרי הלידות? או לנתח את הבטן?

מה שחשוב כשבוחרים בהתערבויות כירוגיות זה להבין איך עושים אותן ברמה הטכנית - לקרוא ה-כ-ל על מה שמתכננים לעשות, לבחור במנתח הכי טוב שקיים ולדעת מתי לעצור. אף אחת לא רוצה להראות כמו בובת שעווה שלא מסוגלת להניע אף שריר בפנים. ובכן, רובנו לא רוצות. יש את הברבי האנושית שבחרה בזה, אבל לטעמי מדובר בנשים עם התמכרות שפשוט לא טופלה ובמקביל מדובר במנתחים חסרי כל אתיקה שמוכנים להמשיך לנתח.  אני אספר לכן שבהוליווד כמעט ואין נשים "טבעיות" לגמרי. לא חסרות כתבות ברשת על ניתוחים פלסטיים שכולן עוברות, העניין הוא שרובן בוחרות במנתחים כל כך טובים שעושים שינויים בהדרגתיות, בעדינות ולכן לעין מאוד קשה לראות את השינויים לאורך השנים, רק כשמשווים בין תמונות ולפעמים רק כשיש לך ידע בתחום אתה מתחיל לשים לב לזה.



רק על עצמי לספר ידעתי:
לפני חצי שנה עשיתי שינוי קוסמטי, מילאתי את השפתיים שלי בחומצה הילאורונית/סטילאג'. אני אוכלת איזשהו סרט על השפתיים שלי כבר מאז שאני נערה. קודם כל כשהייתי נערה כל הפצעים שבעולם יצאו לי על קו השפתיים וצילקו אותו ככה שאין לי קו טבעי שתוחם אותו כמו לרוב הנשים ושנית תמיד הן נראו לי עם צורה יפה אבל קצת ריקות, בעיקר העליונה. התמזל מזלי וחמותי היקרה היא רופאה שמתמחה בהזרקות ועובדת בתחום כבר שנים רבות ותמיד אמרה שאם רק ארצה - היא תשמח. המחשבה הזאת התבשלה אצלי בראש המון זמן ובסוף הלכתי על זה. בהחלה הוספנו ממש קצת בעיקר בשביל לגרום לשפתיים להיות יותר תחומות שזה כאמור מה שהכי הפריע לי ובהמשך הוספנו טיפה מילוי, בסה"כ הוספנו בערך 3/4 מזרק שבמונחי העולם הזה זה ממש שומדבר. כמעט אף אחד לא שם לב שעשיתי משהו בכלל ולשם כיוונתי. רציתי משהו טבעי ועדין וקיבלתי בדיוק את זה. כמעט תמיד אהבתי את הפנים שלי, זה לא שחשבתי שהשפתיים שלי מכוערות, הרגשתי שמשהו קצת חסר לי והלכתי על זה ואני מאושרת מהבחירה שלי כי עכשיו מבחינתי זה מושלם.
בטוחה שאתן סקרניות על ההיבט הטכני אז אני אוסיף שזה כואב אבל לא נורא, החומר שאיתו הכי מומלץ היום למלא שפתיים וקמטים לא עמוקים נקרא חומצה הילאורונית שהוא בעצם חומר מדהים וטבעי שמעודד ייצור קלוגן (תעשו גוגל) וזה עולה בסביבות ה 1500 למזרק(המחיר משתנה לפי איכות החומר), זה מחזיק בין 4 חודשים ל 7 חודשים, יכולה להיות נפיחות כמה ימים אחרי אבל שזה ממש שווה את זה והטלפון של ד"ר אנה הוא 0507490529. אה ושממש חשוב לבחור רופא שהיה בכנסים והשתלמויות בנושא, יש לו תעודות ויש לו ביטוח רפואי ושהוא התנסה בזריקות בעצמו, חשוב לראות עבודות שלו. גם אם לא תלכו לד"ר אנה שכמובן עומדת בכל הדרישות האלו, כדאי שתדעו את כל זה. ושלעולם אל תתקרבו להזרקות של סיליקון - זה מסוכן מאוד ואף רופא שמכבד את עצמו לא מזריק סיליקון יותר.

ותמונת לפני/אחרי כי אתן סקרניות בטח



ומה הלאה?
ברור לי שאני אמשיך למלא את השפתיים וכשאם וכשארגיש צורך מילויים זה משהו שבהחלט אשתמש בו ואני לא רואה בזה דבר רע כל עוד אני פתוחה לגבי זה ומספרת את זה. לגבי התערבויות יותר כירורגיות עוד לפני שהייתי אמא אמרתי שביום שאסיים עם הילדים - אנתח את הבטן שלי ואולי גם את החזה. מי שלא נמצאת במקום הזה בכלל לא מבינה, בטן שנשארת אחרי לידה, בטן רופסת של עור עודף , זה אחד הדברים היותר מציקים בעולם. זאת לא בטן שמנמנה רגילה, ממש לא. בגלל שמדובר בעור, היא "נשפכת", אם לובשים מחטב הוא "דוחף" את העור הזה ללמעלה, פתאום החזיה חותכת את הבשר גם כשהיא אפילו גדולה לך בהיקף, צריך לעלות מידה במכנסיים בגללה והיא לא פרופורציונאלית לכלום. וגם אחרי ירידה במשקל ואימונים - היא לא משתפרת ממש. אני לעולם לא אחזור לגוף שהיה לי לפני הלידה ואני גם לא אותה אישה ממש ואני מעדיפה את מי שאני היום. אבל מותר לי ולכל אישה לרצות לשפר, לרצות לדייק את עצמי. בדיוק כמו שמותר לי לאהוב איפור, או לרדת כמה ק"ג. כל עוד זוכרים שאי אפשר להישאר צעירים לנצח ולא מגזימים - בכיף (וגם מי שמגזים, זה עניינו שלו בלבד ולא שלי או שלכם!)
ולא,
זה ממש לא נוגד את זה שאני מאוד אוהבת את עצמי.
אהבתי את עצמי ב 100, 90, 80 ו 76 קילו. הגעתי למקום של ירידה במשקל כי אני אוהבת את עצמי ורוצה להיות בריאה יותר. אני אוהבת את עצמי היום, ואני אוהב את עצמי גם אם אעשה מתיחת בטן וגם אם לא. אני אוהבת את עצמי עם איפור וגם בלי איפור. עם שיער שחור או כחול. וזה בדיוק אותו הדבר מבחינתי. ואני תמיד, אבל תמיד אהיה סופר אמיתית וכנה לגבי כל שינוי כזה כי אני לא חושבת שיש לי במה להתבייש או להסתיר. ומי שלא מתאים לו כרגיל - מוזמן לקפוץ לי :)

ספרו לי מה עובר לכן בראש בנושא הזה, אשמח לשמוע.
אוהבת המון,
נשיקות

זוהר

יום שבת, 1 באוקטובר 2016

Curvy and bright!

אז ראש השנה כאן ומבחינתי ראש השנה זה חג של לבן וצבעים בהירים.
כמו רוב השמנמנות, לא לבשתי לבן וצבעים בהירים המון שנים... זה משמין, או יותר נכון זה לא מטשטש. רואים הכל בצבעים בהירים ופעם זה הפריע לי מאוד. היום, ממש לא אכפת לי. אני חושבת שהגוונים האלו מחמיאים בטירוף לגוון העור שלי ואני לובשת מלא בגדים בהירים. בהשראת קים קרדישאן נכנסו מלא ניודים, לבנים, קרמים וחאקי למלתחה שלי ואני מתה על זה. החג הוא 3 ימים וחשבתי לתת לכן כמה הצעות הגשה לאאוטפיטים בהירים.

גולת הכותרת של החג היא ערב החג כמובן, אני באה מבית דתי ואצלנו ערבי חגים שווים ערך לחתונה. ולכן, בערבי חגים אני לרוב עם שמלה, הפעם שיחזרתי לוק במדוייק מחתונה של חברה טובה שלי. השמלה מאסוס, אבל לא הצלחתי לשחזר לינק עבורכן, כנראה שאין אותה במלאי. הנעליים הן של אלדו ונרכשו גם כן דרך אסוס. ומכיוון שתשאלו - אני לובשת חזיות משולשים, ביקיני, קשירה עם שמלות כאלו. השמלה היא בעצם multi way את הרצועות שלה אפשר לקשור באלף דרכים בערך. אני בד"כ מאבזרת ניוד עם תכשיטי זהב ויהלומים/אבנים ניודיות. אני אוהבת את השילוב, פשוט אבל יוקרתי. האקססוריז כאן מ spring והם ממש איכזבו אותי. תכשיטי "כסף" שרכשתי משם פשוט חטפו קורוזיה אחרי ענידה אחת!


יום שבת, 24 בספטמבר 2016

The perfect Jeans

טוב אז אחרי כמה פוסטים חופרים, אני חוזרת להתעסק במה שחשוב באמת בחיים האלו - בגדים!
בואו נדבר על ג'ינס.

פעם לא האמנתי שיש פריטי חובה שצריכים להיות בכל ארון, אני עדיין חושבת שיש מעט מאוד פריטים כאלו ושיותר נכון להגיד שלכל אישה צריכה להיות רשימת פריטי מאסט אישיים עבורה, שנכונה לצרכים שלה. אבל אחד הפריטים שחוצים גילאים, מגדרים, צבעים הוא ג'ינס כחול. לכל אישה הג'ינס הזה יכול להיות בגזרה שונה, אבל ג'ינס טוב הוא לחלוטין פריט מפתח בארון מגיל שנה ועד גיל 90. בעייני הגזרה הכי מחמיאה ונכונה לרוב הנשים היא סקיני. כן, זה ממש מצחיק כי רק לפי השם אנחנו יכולות להבין שייעדו אותו לרזות מאוד, אבל ממש לא אכפת לי מה הייעוד המקורי. אני יודעת שכל כמה שנים מנסים להחזיר לאופנה את הג'ינס בגזרות flare (כלומר מתרחבים מהברך ומטה) אבל זה לא עובד ואני בספק שיעבוד מתישהו וזה מכיוון שסקיני ג'ינס טוב פשוט נוח הרבה יותר מכל ג'ינס בגזרה אחרת ומתאים יותר לרובנו. הוא מציג צדודית רזה יותר של הרגליים, נראה צעיר יותר, נוח להכניס אותו למגפיים בחורף, הוא נראה מעולה עם נעליים שטוחות/ פתוחות/ ספורטיביות. מאוד קל לעבוד עם סקיני ג'ינס וליצור אלף לוקים שונים עם זוג כזה שהוא נכון וטוב.

כל מי שלובשת סקיני תספר לכן שהמצוד אחרי הסקיני ג'ינס המושלם לא מפסיק לעולם. בדיוק כמו המצוד אחרי המסקרה המושלמת...כל פעם את תמצאי דגם יותר מוצלח. מי שעוקבת אחרי יודעת שאני לובשת בעיקר דגם אחד של ג'ינס מאסוס ויש לי אותו באלף צבעים. אבל אני ממש שמחה לבשר לכן שמצאתי ג'ינס מושלם גם בארץ. אני לא מנסה למדוד אפילו ג'ינסים ברוב החנויות בארץ, כי אני לא נכנסת בכלל למידה 44 כאן וה 44 לא יושב עלי טוב. בחנויות למידות גדולות הסקיני שמציעים לא צמוד בקרסוליים ב 99% מהמקרים ולכן גם כשמצאתי ג'ינסים הצרתי אותם. הג'ינס המושלם, נמצא בקולקציית הפלאס סייז של עדיקה (שהיא היום בעצם יבוא של הקולקציה של Evans , מותג הפלאס סיז המוכר והבריטי). אז מה הופך אותו למושלם?
צבע כחול אינדיגו מושלם, נטול שפשופים לא מחמיאים או קרעים  שהם באופנה עכשיו ולא באופנה מחר, צמוד לכל אורך הרגל,הבד מספיק דק בשביל ללבוש אותו בקיץ, מספיק גמיש בשביל להיכנס לתוכו ולהרגיש בנוח עם זה שהוא צמוד וכמובן - הוא בגזרה גבוהה כמו שצריך, מעל לפופיק.

אנחנו מתחילים מתמונה כזאת כי הרי מה שבאמת חשוב, זה איך הג'ינס יושב על התחת... שתי תמונות של לוק נקי נקי, כדי שתתרכזו בג'ינס לפני שנעשה ממנו מטעמים.